נישואין – ריכוז החקיקה בישראל

הליך הנישואין במדינת ישראל הינו מהמחמירים בעולם. להלן מספר חוקים הקובעים את סמכות הנישואין והגירושין בידי הרבנות, ובכך מגבילים את המתחתנים לפי גילם, דתם, מינם וכדומה.

חוק גיל הנישואין, תש"י 1950

על פי חוק זה קובעת מדינת ישראל כי נער ונערה רשאים לבוא בברית הנישואין רק אם מלאו להם מעל 17 שנים. נישואין שנערכו כאשר אחד מבני הזוג אינו עומד בדרישות החוק והינו צעיר מגיל 17 אזי המדובר בעבירה פלילית. האדם אשר סייע לבני הזוג להינשא או השיא אותם צפוי לעונש של שנתיים מאסר.

נישואין אשר נערכו בניגוד לחוק הינם כשירים לכל דבר ועניין ואולם עילת קטינותם של בני הזוג או אחד מהם, הינה עילה להתרת הנישואין. את התביעה להתרת הנישואין יכולים להגיש בני הזוג, הוריהם, פקידת סעד או האפוטרופסים על בני הזוג.

כמו כן, קובע החוק נסיבות מקלות על אדם שהשיא בני זוג שטרם מלאו להם 17 שנים, באם אותו אדם התיר או הסכים להתיר את הנישואין לאחר מכן. מתי בכל אופן יאשר החוק נישואין של נער ונערה שטרם מלאו להם 17 שנים? במקרה בו הנערה הרתה לאיש אשר לו הינה רוצה להינשא או באם בני הזוג הינם בני 16, ואולם סבר בית המשפט לחשוב כי קיימות נסיבות המצדיקות מתן היתר לנישואין אלו.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953

חוק זה קובע את סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין בישראל. על פי החוק, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, יהיו תחת שיפוטם של בתי הדין הרבניים בלבד. למצב זה אחראי חוק מימי המנדט הבריטי (סימן 51 לדבר המלך והמועצה) אשר תקף גם כיום וקובע כי "נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה".

עוד קובע החוק כי בכל הקשור לענייני מעמד אישי, ולא רק בנוגע לנישואין וגירושין (מזונות, ירושה, רכוש) בהם אין לבית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודי, ייקנה בית הדין הרבני סמכות לדון בנושא באם בני הזוג נתנו את הסכמתם לכך.

הצעת חוק נישואין וגירושין בישראל, תשס"ט 2009

היות ובמדינת ישראל חייבים בני זוג להינשא בנישואין הלכתיים, נוצר מצב בו בני זוג אשר אינם מאותה דת אינם רשאים להתחתן. כך גם המצב בכל הנוגע לזוגות חד מיניים, המוגדרים מסורבי חיתון, או לזוגות אשר מעוניינים בחתונה אזרחית בחו"ל ולא בנישואין דרך הרבנות הראשית.

המגמה בארץ הולכת וגוברת ורבים מהזוגות בוחרים להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל, במדינות המתירות זאת. בשנת 2009 הגישו קבוצה של חברי כנסת ממפלגת מר"צ הצעת חוק המעגנת את הנישואין האזרחיים בארץ בחוק.

בהסבר להצעת החוק הסביר ח"כ הורוביץ את החשיבות של חופש הבחירה של כל אזרח בישראל להינשא במסגרת דתית או אזרחית, לפי ראות עיניו והשקפת עולמו, וכי כל דרך אחרת שמחייבת הינה כפייה דתית מובהקת. הצעת החוק זכתה להתנגדויות רבות של מפלגות הימין והמפלגות הדתיות ולא התקבלה עד היום.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973

החוק קובע כי בני זוג אשר נישאו לפני שנת 74, יחולק ביניהם הרכוש על פי "הלכת השיתוף", כלומר, כל הרכוש אשר צבר בני הזוג במהלך חייהם המשותפים יחד, הינו משותף לשני הזוג וככזה, יש לחלקו באופן שווה בין הצדדים.

המטרה העיקרית של חזקת השיתוף היא יצירת מערכת שיוויונית בין בני הזוג, מתוך ההנחה כי שני בני הזוג תורמים לחיים המשותפים יחד, כל אחד על פי דרכו במידה שווה לרווחת המשפחה, ולכן הם גם שותפים שווים בנכסיהם.

זוגות אשר נישאו החל מיום 1.1.74, לא תחול עליהם חזקת השיתוף באופן אוטומטי אלא עליהם יחול חוק יחסי ממון, תשל"ג 1973. החוק קובע חלוקה שיוויונית בין בני הזוג ובמסגרתו הזכאות לקבלת חלק מהרכוש המשותף קמה רק במקרה של גירושין או מוות, כלומר, חלוקת רכוש מוגבלת יותר.

נישואין אזרחיים מבלי לצאת מהארץ>>>