בני זוג אשר נישאים בנישואים חד מיניים, אינם מוכרים על ידי מוסדות המדינה כזוג נשוי. הסיבה לכך היא שהדת היהודית אינה מאפשרת זוגיות חד מינית, והנישואין בארץ נערכים על ידי בית הדין הרבני אשר כפוף לרבנות הראשית.
מוסדות הדת מתייחסים באופן נוקשה לעניין הנישואים החד מיניים ואינם מכירים בקיומם. גם מוסדות הדת המוסלמית והנוצרית בישראל, המוסמכים להשיא בני זוג מהדתות שלהם אינם מכירים בנישואים בין בני זוג מאותו מין.
מדינת ישראל, אמנם, מכירה בנישואים אזרחיים בחו"ל, אך עדיין אינה מוכנה להכיר בנישואים אזרחים חד מיניים. לעומת הרבנות האורתודוקסית אשר מפעילה את מוסדות הדת במדינה, הרבנות הרפורמית כן מכירה בנישואים חד מיניים. אם כן, זוגות חד מיניים בישראל המקיימים בית משותף, חיים על פי דפוס הנישואים וחתומים על הסכם זוגיות, יחסיהם מקבילים לאלה של זוגות "ידועים בציבור" (חיי משפחה ומגורים משותפים בלי נישואים, יחד עם כלכלת בית משותפת).
רישום במרשם האוכלוסין
כאמור מעלה, בני זוג מאותו מין אשר מתחתנים בחו"ל, במדינות המאפשרות נישואים חד מיניים, אינם מוכרים על פי הדין בישראל כזוג נשוי, אך הם כן יופיעו כ"נשואים" במרשם האוכלוסין הישראלי ובתעודת הזהות שלהם. הדין הישראלי מתייחס לרישומם של זוגות חד מיניים כנשואים אך ורק באופן פורמאלי שאין לו כל תוקף. למרות התייחסות זו, גופים רבים במדינה מסתמכים על ההגדרה- "נשואים" בתעודת הזהות, וכן מתייחסים אליהם כאל זוגות נשואים לכל דבר.
נישואים חד מיניים – ידועים בציבור
בני זוג חד מיניים אשר מקיימים מסגרת משפחתית וכלכלית משותפת נחשבים כידועים בציבור, בדיוק כמו שזוגות חד מיניים לא נשואים אשר עונים לקריטריונים אלה, נחשבים כידועים בציבור. על פי החוק, מעמדם של זוגות ידועים בציבור שווה באופן כמעט מוחלט למעמדם של בני זוג נשואים. כל החובות המוטלות על כתפי זוגות נשואים כמו גם הזכויות המגיעות להם, חלות לרוב גם על זוגות ידועים בציבור.
זוגות חד מיניים מעדיפים לערוך טקסי חתונה אלטרנטיביים (טקס חתונה חילונית) בכדי לקבוע באופן מדויק את מועד תחילת מחויבותם אחד לשני וכניסה לתוך מסגרת משפחתית דמוית נישואין. תופעה זו מתרחשת לאור העובדה כי אצל זוגות ידועים בציבור קשה לזהות אם הם באמת הגיעו לדרגת קיום מסגרת דמוית נישואין. ישנה תקופה מוגדרת מאוד שלאחריה בני זוג ייחשבו כידועים בציבור.
גירושין מנישואים חד מיניים
במידה ובני זוג חד מיניים שהם הורים לילדים מחליטים להתגרש, עלול הדבר להיות מורכב ובעייתי. במצבים בהם זוגיות חד מינית מתפרקת ומחליטים להתגרש, בית המשפט מורה על משמורת של האב או האם הביולוגיים של הילדים, אפילו אם הקשר שלהם עם הילדים פחות טוב מזה של האב או האם הלא ביולוגיים עם ילדיהם. בית המשפט קובע החלטות אלה על פי החוק ולא על פי הצדק וטובת הילדים. בית המשפט לא מכיר בהורות הלא ביולוגית של אחד מצדדי הורים בנישואים חד מיניים.
מעמד ההורים הלא ביולוגיים אשר מתפקדים כהורים לכל דבר, נפגע בצורה קשה מאוד מיישוב הסכסוך בבית המשפט. הכוונה היא להורות חד מינית זוגית, משולשת או מרובעת. תלוי במספר האנשים השותפים בהולדת הילד (אם ביולוגית שנמצאת בזוגיות עם אישה, אישה הרה לאב ביולוגי שחולק גם הוא זוגיות עם גבר).
רק במקרים בודדים מאוד מורה בית המשפט לענייני גירושין בין שני בני זוג חד מיניים, על גידול ילדים מתחת לגיל 6 על ידי אמם הלא ביולוגית, רק לאחר שהוכח חד משמעית שהאם הביולוגית אינה ראויה לגדל את ילדיה.
