כפי שיודע כל ישראלי, יש דרכים שונות לערוך את טקס הנישואין. הדרך המסורתית היא לערוך חתונה כ"הלכתה", הכוללת את טקס החופה, הברכות של הרב, לגימת היין, שבירת הכוס וכיוצא בזה.
אבל האם חייבים לבחור בין אחד מהעולמות המאוד שונים בעולם? ממש לא בטוח. בתחום החתונות יש לא רק שחור ולבן, אלא גם הרבה מאד אפור באמצע. ה"אפור" במקרה הזה הוא שילוב של טקס נישואין עם אלמנטים דתיים ואזרחיים, מה שמבטיח שלפחות בדרגת הייחודיות הוא מציע מענה מלא.
טקס חתונה דתי ואזרחי: כך זה מתבצע
זה לא אומר שהרב צפוי שלא להסכים שבטקס הדתי יהיו אלמנטים אזרחיים, ממש לא, אבל שלא בטוח שהאלמנטים האלה יוכלו לבוא על חשבון הפרמטרים הקבועים של טקס החתונה לפי המסורת היהודית. יש מספר רכיבים בטקס שאפשר להפחית או לבטל (ובכך לקבל טקס קצר ומתומצת מאד), אבל לא את כולם.
מספר שילובים נפוצים
כשמדברים על שילוב של טקס דתי ואזרחי, ממש לא חייבים לשבור את הכלים. הטקס יכול להיות דתי כמעט לכל אורכו, אבל לשלב מדי פעם אלמנטים משדות המשחק הרפורמי או הדתי. כך למשל אפשר שהכלה תעניק לחתן טבעת או מתנה אחרת, מה שכמובן לא נהוג בטקס על פי ההלכה היהודית. דוגמא נוספת היא ברכות אישיות ומרגשות שבני הזוג יכולים להגיד אחד לשנייה.
אז איך עושים את זה נכון?
הדבר המרכזי שבני הזוג צריכים לעשות הוא לחשוב כיצד הם רוצים לראות את החתונה שלהם – סביר להניח שבשלב הזה של חייהם ושל היחסים שלהם הם יוכלו לדעת פחות או יותר מה חשוב שיהיה ביום המאושר שלהם ועל מה הם יכולים לוותר. בני הזוג יכולים בהמשך לכך להתחשב במאפיינים וברצונות של בני המשפחה שלהם, שמהווים חלק בלתי נפרד מהחתונה. אנחנו ממליצים שבסופו של יום מי שיקבל את ההחלטה יהיו בני הזוג עצמם, אבל הם בהחלט יכולים להתפשר או להתחשב באנשים הקרובים להם ביותר.
